הבלוג של הנהלת פרש

היום נפתח פורום “גינה וגינון“. ישנם שני דברים מיוחדים בפורום הזה.

ראשית, זהו היה התהליך המהיר ביותר עד היום באתר שעבר בין הצעת פורום והצעת ניהול של גולש לבין הרגע שבו הפורום נפתח בהנהלת הגולש המציע.

שנית, זהו הפורום הראשון שנפתח כתוצאה מדיון פתוח בפורום “הצעות לפורומים” שפתחנו לפני כחודש.

אנחנו מאחלים לטלי המון הצלחה בניהול הפורום, ומקווים שתמשיכו להציע רעיונות, ואנחנו… אנחנו נמשיך ליישם אותם.

פורום מתגייסים וסדירים מודה ל High_Hopes על ניהול מדהים.

High_Hopes נכנס לנהל בפורום בדצמבר 2006, ומייד ראינו תרומה משמעותית לפורום. היום, לאחר כמעט שנה בניהול (וכולנו משתאים על כושר ההשרדות), נפרד ממך כמנהל אך נדגיש שנשמח לראותך כגולש תורם כמו תמיד.

בהזדמנות זו נקבל בברכה את המנהל החדש, Black Mammba. אנחנו בטוחים שתעשה עבודה טובה ושמחים לקבל אותך לצוות המנהל

צוות מנהלי מתגייסים וסדירים וגולשי הפורום

דרכי ההתקשרות בין בני האדם השתנו דרמאטית במאה השנים האחרונים, השתנו דרמאטית ביובל האחרון, השתנו דרמאטית בעשרים השנים האחרונות ובעיקר בעשור האחרון.

כשרצה אדם לפני מאתיים שנה לפרסם מחאתו על משהו, יכול היה לעמוד בכיכר העיר ולזעוק. אם זעקתו הייתה בעייתית מבחינת השלטונות, סביר שזה היה גם הקול האחרון שהוציא בימי חייו.

לפני 170 שנה הופיעה “עיתונות הפני” שייצגה זן חדש של עיתנים שפנו במוצהר לאלה ש”אין להם קול”: העניים החלשים, הלא-מקושרים. עם זאת, גם עיתונות זו הייתה בבעלותם של אלה שהיה להם קול, והם סיפרו לקוראיהם מה שהיה להם נוח לספר לקוראים. התקשורת ה”קלאסית” של ימינו, דומה מאוד לאותם עיתונות: היא מאוד מעוניינת למכור, ולכן תפרסם מה שלדעתה יביא למכירות - ובלבד שהאינטרס של בעל כלי התקשורת (ויהיה זה עיתון, תחנת רדיו, תחנת טלוויזיה או אתר אינטרנט מסחרי גדול) לא ייפגע.

הציבור הרחב שרצה להשמיע קולו, יכול היה לעשות כן במשבצת מתוחמת של “מכתבים למערכת”, שלעיתון הייתה אפשרות לבחור שלא לפרסמם.

ואז בא האינטרנט.

האינטרנט קיים כמה עשורים, אבל רק מסוף שנות ה90 הוא הפך לכלי תקשורת שמאיים באופן רציני על שאר כלי התקשורת. האיום שלו על שאר כלי התקשורת (שנמצאים, מסורתית, בעעלות אילי הון או ממשלות) הוא בכך שנוצר פתח לכל אדם עם קו טלפון והכנסה חודשית לא מדהימה, לפתוח בעלות זניחה עמוד אינטרנט - ולפרסם מה שבא, כולל דברים שלממשלות ולבעלי עיתונים היה אינטרס שלא יתפרסמו.

אתרי חדשות אינטרנטיים חוללו מהפכה משמעותית (למשל, אתר האינטרנט http://www.drudgereport.com/ הוא זה שחשף את פרשת לווינסקי, שסיכנה את ממשלו של קלינטון - כאשר כל כלי התקשורת האחרים, דממו), והמהפכה הגיעה למימדים כאלה שהעיתונות ותחנות הטלוויזיה ניסו לעלות על הגל ולפתוח אתרי אינטרנט משלהם, שהיו מגובים בכסף שאיפשר יצירת אתרים מושקעים יותר מהאתרים הפרטיים שהחלו לערער על ההגמוניה של התקשורת המסורתית.

אתרי התקשורת המסחריים נחלו הצלחה חלקית: הם הפכו פופולאריים למדי, אך כשלו במשימתם האמיתית של סילוק האתרים הפרטיים, שבעיני הציבור הרחב הפכו לכתובת שבה מחפשים ידיעות, שאין סיכוי למצוא בתקשורת הרגילה (שכוללת את האתרים של התקשורת הרגילה).כשלון זה הוא שעומד במוקד הקמפיינים לפגוע בתדמיתם של אתרי חדשות פרטיים שאינם חלק מ”הברנז’ה”. אתר פרטי שמדווח על חדשות, ופעם אחר פעם חשף פרשיות חשובות, הוא אתרו של העיתונאי יואב יצחק www.nfc.co.il שמקפיד לציין לגבי חלק גדול מהחשיפות שהוא מביא - שהן היו ברשותם של כלי תקשורת אחרים, שבחרו שלא לפרסמם. אין עדות טובה יותר לנחיצותם של האתרים הפרטיים מאשר עדות שכזו - שמסבירה את הרצון העז של כלי התקשורת הרגילים (שמאחוריהם עומדים בעלי הון, שלרשותם לובי פוליטי חזק) לסלק את אותם אתרים, באמצעות חקיקה שמיועדת לפגוע אך ורק באותם אתרים.

חוק חסון, שדורון ואני עוסקים בו לאחרונה, הוא לא חידוש מסעיר מבחינה רעיונית, אלא מהווה המשכו של קו שסיומו יהיה בכך שיכולים הגולשים באינטרנט להביע את דעתם, יהיה נתון לאותן מגבלות שעומדות בפני אותו אדם שרצה להביע דעתו לפני 200 שנה בכיכר העיר.

חופש הביטוי שהביא עימו האינטרנט הוא נכס לכל חברה שרואה עצמה כדמוקרטית, שכן הוא פגע קשות במונופול על המידע שעמד לרשות התקשורת המודפסת והמשודרת (שבישראל נתונה בידי מספר אנשים שאפשר לספור אותו על כף יד אחת). סקרי TGI מלמדים על צלילה חופשית בתפוצת העיתונות המודפסת מאז שחדר האינטרנט לרוב בתי האב בישראל. הסיבה לכך ברורה: למה לקרוא את החדשות ולשלם על כך, כשאפשר לקבל אתאותן חדשות ברשת, כשהן מעודכנות יותר (ולעתים, גם מלאות ומדוייקות יותר). הציבור למד להבין שהחדשות הן לא מה שמספרים לנו עליו, אלא גם מה ש-ל-א מספרים לנו עליו, ולאינטרנט תרומה אדירה בתהליך חינוכי חשוב זה. מבחינת שאר כלי התקשורת, זהו מצב רע מאוד, שאותו הם מעדיפים למנוע.

אתר כמו זה שאתם קוראים בו עכשיו, הוא מבחינתם סדין אדום: אתר פרטי, ללא מחוייבות לגורם כלכלי כלשהו, שבעליו אנשים פרטיים לחלוטין, שמאפשר לגולשיו להגיע דעתם, בידיעה שיזכו לקהל רחב של קוראים.

אנו נפרדים היום מ CaRTeR

מנהל פורום מוטוריקה ורכב שהחליט לפרוש מתפקידו.

אנו מודים לו על תרומתו לקידום הפורום ומאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו

כמו כן אנו נפרדים גם מ g.l.s.h מנהל פורום הסטוריה שגם פרש מתפקידו

ומאחלים גם לו בהצלחה בהמשך דרכו ומודים לו על תרומתו לקידום הפורום והעשרת הידע של הגולשים

קרדיט לתמונה: Rtimages | Dreamstime.com
לפני מספר ימים כתב אורי פוסט תגובה שלנו לחוק חסון. הפוסט הזה בא בתגובה להצעת החוק של חבר הכנסת ישראל חסון - לחייב בעלי אתרים עם מעל 50,000 גולשים ביום להעביר את תכני הגולשים עריכה.מה שהקורא התמים לא יודע, זה שאתרים דוגמת ynet, nrg הארץ וכו’ מעסיקים עורכים שבין כה וכה עוברים על התכנים של הטוקבקים באתרים ומנפים אותם. המשמעות של חוק חסון היא פגיעה בסוג אחד של אתרים - האתרים הפרטיים הגדולים שנותנים לגולשים אפשרות תגובה. מבחינת פרש, אחד האתרים הפרטיים הגדולים במדינה אם לא הגדול שבהם ישנן שתי אפשרויות:

1. הפסקת פעילות האתר - אתר פרש מופעל בידי צוות של ארבעה שותפים פרטיים שנושאים באחריות למה שקורה באתר. למעשה, אם להית ספציפיים - אורי נושא באחריות האדמיניסטריאלית מול שלטונות המס ואני נושא באחריות מתוקף מי שמחזיק את הרישום של הדומיין. כל תביעה שהוגשה עד היום נגד פרש הוגשה על שמי. כל מכתב איום מעו”ד זב חוטם מרח’ יגאל אלון בת”א נשלחה על שמי. המשמעות של זה היא אדירה. בתור מי שלא ראה שקל מאתר פרש אך השקיע עשרות אלפים במצטבר - תביעה על סך 300,000 ש”ח ויותר שמוגשת באופן אישי נגדי בהחלט מצליחה לעורר אצלי רגשות מעורבים.
2. העברת האתר למתכונת מסחרית - תמיד קיימת עבורנו האפשרות להפסיק את ההתנהלות הנוכחית שלנו, וכמו אתרים גדולים אחרים שהצליחו - להעביר את פרש למתכונת מסחרית. המשמעות ברורה. פרש יהפוך לחברה שמעסיקה עובדים, מספר שירותים באתר יינתנו בתשלום או בשילוב של פרסומות מציקות - אבל המהות שלשמה הוקם האתר תפגע ויותר מזה - האנשים שעומדים מאחוריו יעזבו או יבחור בפרש כמקום העבודה שלהם. ייתכן והאבולוציה של אתרי האינטרנט לא תפסח גם עלינו, ויבוא יום ואנחנו נלך בכיוון כזה - אבל זו החלטה שאנחנו רוצים לשמור לעצמנו ולמנוע הכתבה שלה מכורח חוק כזה או אחר.

אני לא מתכוון לדבר בפוסט הזה על חופש הביטוי שהוא נר לרגלי האתר. אני כן הולך אבל להתייחס לביקורת שהושמעה נגדנו בבלוג של מרק קפלון, אשר טען כי למרות שאנחנו כבר היום מצנזרים גולשים בפורומים שלנו (הוא דיבר בהקשר של חברת Ivory) - עדיין אנחנו מתנגדים לחוק חסון. אז ראשית, אסביר בקצרה את מהות הצנזורה שנעשית בפרש.

הודעות בפרש תמחקנה מהסיבות הבאות:

1. אתר פרש בהגדרה אתר ציוני. אנחנו כבר לא מתביישים להגיד את זה. מכאן, שאנחנו בהגדרה לא נפגע בבטחון המדינה או לא נתרום לפגיעה שכזו. לכן, נציגים מאתר פרש נמצאים בקשר יומיומי עם הצנזורה לעיתונות ותקשורת מחד, והצנזורה נמצאת בקשר איתנו, מנהלי האתר, מאידך. ידיעות שיש חשש שתפגענה בבטחון המדינה מוסרות מיידית מהאתר. לעתים, אנחנו סופגים ביקורות (בעיקר בפורומים הבטחוניים) על כך שאנחנו לא עושים מספיק בשביל למנוע דליפת פרטים מסווגים בפורומים שלנו. הקולות האלו מושמעים בד”כ ממש”קי ב”ש (או סתם קצינים מושפעים) צבאיים שמחליטים להגדיל ראש ולחפש בגוגל נושאים שקרובים ללבם. כל תלונה שמתקבלת נבדקת - אך במרבית המקרים.. מדובר בדברים שבכלל נלקחו מאתר זר.
2. על תכנים שאינם קשורים לפורומים שבהם הם מתפרסמים לא צריך בכלל לדבר. כאמור, מה שמייחד את אתר פרש זהו סט חוקים נוקשים שמטרתם הפרדת המוץ מן התבן. המטרה היא שהתכנים באתר - יהיו הכי קרובים לתכנים שהגולשים מצפים לראות. לכן לדוגמא, לא נאפשר בפורום תיכנות לשאול שאלה שקשורה לתוכנה ולהפך.
3. מעבר להיותו אתר ציוני, אתר פרש הוא אתר שומר חוק. מכאן, שכל תוכן שמסתמן כמפר חוק - מוסר מהאתר. כך לדוגמא כבר יצא לנו להסיר תכנים פדופיליים, קריאות לביצוע עבירות, הוצאות דיבה וכו’. כמו-כן, תכנים אחרים שפורסמו אצלנו הועברו לרשויות החוק להמשך טיפולם.
4. כפי שנאמר בראשית הפוסט הזה, אתר פרש מנוהל ע”י ארבעה אנשים פרטיים. כל אחד מהשותפים באתר צריך לתת חשבון על ההתנהלות באתר, וכל אחד מאיתנו יכול להתבע על הטעויות שלנו ויותר גרוע מזה - של הגולשים שלנו. מכאן, שאנחנו מנהלים גם צנזורה פנימית לתכנים שאנחנו יודעים שהם בעייתיים מבחינתנו. לדוגמא, אם תפורסם יצירה שיש עליה זכויות יוצרים - אנחנו נסיר אותה. זאת כמובן בהנחה שאנחנו נדע שהפרסום בוצע (או ע”י דגימה אקראית שאנחנו עורכים בפורומים, או ע”י יידוע בטופס יצירת הקשר).
5. מעבר לכל אלו, היות ומדובר בארבעה שותפים שפרש הוא עיסוק משני עבורם - אנחנו מעדיפים לא לבלות את זמננו בבתי משפט. לכן, כשהתחילו חילופי הדברים בין הגולשים שלנו לבין חנות Ivory, החלטנו לא לאפשר את הבמה הזאת אצלנו במערכת. הגולשים והנהלת האתר אומנם נהנים מהגנת “אמת דיברתי”, אבל יום עבודה מבוזבז שלנו (גם אם זה ברור שנקבל את החזר הוצאות המשפט) לא שווה את כל זה. מסיבה זו לא הסכמנו לאפשר התייחסות כלשהי (לא לשלילה וגם לא לחיוב) לחברת Ivory. אגב, בעבר - אייבורי כן בחרו לשלוח נציג להתעמת עם גולשים אצלנו בפורום. בהמשך, הם העדיפו שלא.
   כדוגמא הפוכה, כאשר לקוח של “שמרת הזורע” העלה טענות בפורום צרכנות שלנו, נהגה החברה בבגרות ונציגיה שנרשמו באופן מסודר לפורום - התדיינו באופן ישיר עם הגולשים. לדעתי, זה השתלם להם. אני יודע שכשישאלו אותי, אני בהחלט אמליץ על “שמרת הזורע”.

לסיכום, מרק, אין שום קשר בין חוק חסון שהמשמעות שלו היא גזר דין מוות על אתרים דוגמת פרש שמופעלים כתחביב ע”י אנשים פרטיים - לבין צנזורה מושכלת שאותם אנשים עושים כדי להמנע מבזבוז זמן ובירוקרטיה מיותרת. מעל לכל, אתר פרש הוא אתר פרטי, ואנחנו שומרים לעצמנו את הזכות המינימלית להחליט מה יתפרסם ומה לא (כשם שלמר חסון שמורה זכות זו באתרו שלו).

במדינת ישראל יש מעט מאוד כלי תקשורת בהשוואה למדינות מערביות אחרות באותו גודל, וגם אותם כלי תקשורת בודדים נמצאים ברובם בבעלויות צולבות של אותן/ם משפחות/גופים. חדירת האינטרנט לכל בית אפשרה בפעם הראשונה גם לאזרח הרגיל לקבל חדשות ממקורות שאינם “ממוסדים” ופתחה בפניו גם את האפשרות להגיב.

אפשרות התגובה הפכה לסיוט הגדול של הרבה אנשים שמעדיפים לא לשמוע מה יש לאזרח להגיד באמת, ולכן יזמו מתקפה מרוכזת שנועדה לבטל את זכותו. התקפה זו כללה שני ראשים:

כיוון אחד של התקפה כלל את הדרישה לביטול טוטאלי של האנונימיות בתגובה. האנונימיות בפורומים והטוקבקים היא הבסיס להתפתחותו של דיון פתוח. כאשר החשש מחשיפה לא רצוייה מרחף מלמעלה - אנשים נוטים לצנזר עצמם, והופ, חופש הביטוי חטף מכה.

כיוון ההתקפה השני הוא הצעת חוק שהעלה ח”כ ישראל חסון (למרבה האירוניה, הוא שימש כסגן ראש השב”כ, והיה רצוי שדווקא עקב היותו יוצא ארגון חשאי, יהיה מודע יותר מאחרים לסכנה שבצנזורת-יתר, על הדיון הציבורי), שקובעת שהאחריות על המתפרסם בכל אתר שמאפשר תגובות של גולשים, והתעבורה בו עולה על 50,000 גולשים ליום, תהיה על בעלי האתר. התוצאה של זה תהיה צנזורה קשוחה בהרבה של בעלי האתר, החרדים מהתמודדות עם תביעות משפטיות, ובריחה של גולשים, שחופש הביטוי שלהם יוגבל.

חוק זה לא יפגע באתרים המסחריים הגדולים, דוגמת וואלה, או ווינט, שכן הם גופים המעסיקים בין כה וכה עשרות עובדים, שיוכלו לעבור על ההודעות (למעשה, בורוב האתרים הגדולים, קיים כבר היום, פיקוח על טוקבקים) אבל באתרים העצמאיים, שאין להם גב כלכלי, ומופעלים בהתנדבות ע”י מנהלים שמשקיעים כך את מעט הזמן הפנוי שלהם, החוק הזה משמעותו, איום קיומי על האתר.

אתר פרש הוא אחד מאתרים בודדים שהחוק הזה מאיים עליו. אתר זה נועד להיות בית פתוח לגולשים שרוצים לדבר בחופשיות, מתוך תחושה שהצנזורה עליהם תהיה מינימלית ולא כופה ומאיימת. באתר נכתבות אלפי הודעות ביום, ואין דרך לעבור על כל אחת מהן, ולאשר אותה בטרם נשלחה, אלא אם כן נעסיק בתשלום אנשים לשם כך.

מאוד מצער שהחרדה מפני חופש ביטוי אמיתי, מביאה אנשים בפרלמנט של מדינה מערבית ליזום הצעות חוק, שמקומם ברפובליקות בננות, ולא במדינת ישראל. יש לקוות שההצעה תוסר מסדר יומה של הכנסת, ושדומות לה לא יועלו.

בקיץ הקרוב ימלאו 40 שנה לשידור הטלוויזיוני הראשון בארץ.

מערוץ אחד ויחיד אנו כעת בעידן הטלוויזיה הרב ערוצית

ו40 שנה זאת תקופה משמעותית לעשות כבוד ליצירות והיוצרים הישראלים.

בעקבות זאת פתחתי אשכול בפורום קו”ט שבו אתם מוזמנים להזכר ולהזכיר את התוכניות הטובות שהיו כאן במשך 40 שנה.

אותן תוכניות שמהן תבחר התוכנית האהובה על גולשי הפורום עפ”י קטגוריה ובכלל.

אנא הזדרזו לרשום את התוכניות שלכם כי האשכול יינעל ביום חמישי הקרוב

ואז יחלו ההצבעות

קישור לאשכול

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=362234

תודה רבה לאביב (Aviv-Y) על עיצוב הכרזה

עריכה 5/11

אני מצרף לכאן מאמר שכתבתי ושסוקר את התקופות החשובות ב40 שנות השידור הטלוויזיוני.

לינק לאשכול

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=365712

adian מצטרפת לניהול הפורום

וכולנו מאחלים לה בהצלחה בתפקידה