חשוב היה לי בפוסט להבהיר שיש הבדל גדול בין מחיקת תכנים במתכונת שאנחנו עושים היום (שהיא כאמור, ביקורת אקראית שאנחנו מבצעים תו”כ גלישה באתר וכמובן פניה והסרה) לבין מחוייבות שלנו לאשר כל אחת ואחת מהתגובות באתר. ברגע זה, יש 2.4 מליון תגובות באתר. מדי יום נכתבות עשרות אלפי תגובות. אין לנו האפשרות גם אם היינו רוצים לעבור על כולן.

החקיקה צריכה להתמקד ב”הודעה והסרה” במקום לייצר מנגנונים ידניים שכאלו. הנוהג היום הוא שאחרי הודעה על תוכן בעייתי, האחריות עוברת לבעלי האתר. גם זה מקשה עלינו לקיים את האתר.. אבל עם זה אנחנו עוד יכולים לחיות.

אתה מוזמן להתחיל לקרוא ולכתוב בפרש. אני מבטיח להפסיק את הצנזורה על אנשים ששמם מרק.

האם זה באמת משנה אם הצנזורה נעשית בגלל חוק, או בגלל פחד מבזבוז זמן מיותר בבתי משפט? התוצאה הסופית לפי מה שכתוב פה היא שבכל מקרה יש השקעה של זמן בשביל לסנן מהאתר תוכן לא ראוי.

בצורה שאני רואה את החוק של חסון יש בו הזדמנות להבהיר באופן ברור מהי אחריות בעלי האתר על תוכן הגולשים. כאשר תהיה הבהרה כזו יתכן שאתרים לא מסחריים כמו פרש ידעו מה נחוץ לעשות בשביל לא ליפול לקטגוריה שמחיבת צנזורה.

בתגובה האוטומטית השוללת את חסון, קהילת האינטרנט הישראלית מוותרת למעשה על כל השפעה על תהליך החקיקה והתוצאה הסופית שלו. אין לי שום ספק שבסופו של דבר, כמו ברוב מדינות המערב, יעברו בארץ חוקים הנוגעים ישירות לבעלי אתרים. בעלי האתרים יכולים לצחוק על חברי הכנסת על חוסר הידע וההבנה שלהם ואחר כך לבכות מהחוק שהם צריכים לישם, או לגלות מעורבות בתהליך החקיקה ולהבטיח שהאינטרסים של אתרים כמו פרש נשמרים תוך כדי החקיקה.

יש אולי צורך לציין לטובת מי שלא יעקוב אחרי הקישורים, שהיום אין חוק שמציין במפורש מה היא האחרויות של בעלי האתר לתוכן הגולשים באתר שלהם. יש נוהל הנקרא “הודעה והסרה” שיש לו תקדימים בערכאות נמוכות אבל הוא לא נשען על בסיס חוקי.

הבהרות:
1. אין לי שום קשר ישיר או עקיף לח”כ חסון
2. מעולם לא קראתי או כתבתי בפרש ולכן הביקורת (מבחינתי זה היה סתם ציון עובדה) היא בהחלט לא אישית.